כינונו של בית הדין לעררים - 'האותיות הקטנות' בתיקון 22
בתחילה, הצעת החוק המקורית אשר עסקה בכינונו של בית הדין לעררים, נשאה שם שונה:
"הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 20) (בית דין לזרים), התשע"א-2010"
רק לאחר גלגוליה השונים של הצעת החוק, נשתנה שמו של בית הדין ל"בית הדין לעררים", ולא כפי שנתכוונה הכנסת לכנותו "בית דין לזרים" וזאת, יש לשער מתוך כוונה ליתן נופך תקין פוליטית לבית הדין לעררים.
השימוש במונח "זרים" במקור, כך נראה, נועד תודעתית, להמשיך בהדרת האנשים שעניינם יידון בפני בית הדין – תושבים ושאינם תושבים שאינם יהודים ומהגרים – ולסמן את נחיתותם בסולם החברתי לעומת עליונותם של היהודים והישראליים שאינם "זרים". התפישה המובלעת ברשות האוכלוסין במקור, אשר עברה עידון עם כינויו של בית הדין כבית הדין לעררים, היתה, כי הזרים אינם ראויים שענייניהם ידונו בפני בית המשפט, אלא בפני טריבונל מינהלי מעין שיפוטי ל"זרים" וכך בעצם לשלול את הזכות הבסיסית להליך משפטי הוגן.
לכאורה, המדובר בערכאה אשר נועדה להפחית את העומס על מערכת המשפט בכלל ועל בתי המשפט לעניינים מנהליים בפרט, אשר הוצפו בשנים האחרונות בהתדיינויות בעניינים של הגירה ומעמד. בהקשר זה ראוי שיוער, כי הסיבה להצפה נעוצה בהתנהלות רשות האוכלוסין (משרד הפנים דאז), שהתאפיינה במתן החלטות שרירותיות או בלתי חוקיות במקרים רבים, וסרבול הפונים אליה בביורוקרטיה מתישה ובלתי נסבלת. בתי המשפט העבירו לא אחת ולא פעמיים ביקורת חריפה על התנהלות הרשות כאשר הביקורת נשטחה על מדיניות הרשות, נהליה והפרתה את החוק.
הרשות, ולכך כיוונה היא בהקמת בית הדין לעררים, החליטה להקים לעצמה טריבונל מעין שיפוטי – קרי בית דין מנהלי, ולפטור עצמה משבט ביקורתו של בית המשפט (ובעיקר בית המשפט העליון, שכן הרשות הצהירה אם באופן ישיר ואם באופן עקיף, כי אין היא רואה עצמה מחויבת לפסיקותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים).
על נקודה זו עמד חבר הכנסת דוב חנין באחת מישיבותיה של ועדת הפנים והגנת הסביבה:
"…מה שמטריד אותי בהצעת החוק הזאת הוא הגרעין. הגרעין של הצעת החוק הזאת הוא, לטעמי, בעייתי. ההצעה מציעה להקים בית דין שיוכפף לרשות המבצעת. חוזי העבודה ל-3 או 5 שנים יהיו חוזי עבודה של הרשות המבצעת. זאת לא מערכת שיפוטית עצמאית עם כפיפות לחוק ולדין. הרשות המבצעת לפי שיקול דעתה, לפי מידת שביעות רצונה או אי שביעות רצונה תוכל להחליט אם היא מאריכה או לא מאריכה את כהונתם של אותם דיינים בבית הדין . זה דבר שפוגע באופן מאוד עמוק בכל הרעיון של עצמאות שיפוטית, שהיא סוגיית גרעין מבחינת זכויות האדם. אנחנו לא מדברים פה על בית דין מינהלי שמחליט בשאלות שהן לפעמים שאלות פריפריאליות לגרעין של זכויות האדם. פה אנחנו מדברים על שאלה שהיא לפעמים שאלה של חיים ומוות. תשלח בן אדם לחו"ל. אם הוא צודק שחייו בסכנה יכול להיות שאנחנו דנים עליו מוות. את זה אנחנו עושים במערכת מאוד מאוד שונה ממערכות השיפוט של מדינת ישראל, שעם כל הביקורת שאפשר לבקר אותן הן מערכות מאוד עצמאיות, מאוד רציניות והן זוכות למעמד והערכה גם מחוץ למדינת ישראל, גם במקומות שיש להם הרבה מאוד ביקורת על מדינת ישראל. פה אנחנו הולכים בדרך אחרת לחלוטין. אנחנו מייצרים פה אינסטנציה שהיא בעייתית, שהיא לא עצמאית, שהיא לא באמת שיפוטית. הדיון שם מאוד בעייתי. אין בעצם דיון פומבי. יש לי ספקות מאוד כבדים באיזו מידה יהיה שם בכלל דיון, יהיה שם דיון בעל-פה. הרשות פטורה מלהציג מסמכים שונים לבית הדין הזה. היא יכולה לקיים בו דיונים במעמד צד אחד. אנחנו מייצרים פה – אני אומר את זה בצורה הכי מתונה שאני יכול לומר – מפלצת. המפצלת הזאת מכוונת או כוונה מלכתחילה להתעסק בזרים, אבל ברור לנו לחלוטין שזה לא רק בזרים. אנחנו לא רוצים אותה, לא צריכים אותה, היא לא מתבקשת, היא לא ראויה, היא לא נכונה בתוך המערכת השיפוטית שלנו.
בית הדין הזה, שהוא חלק מהרשות המבצעת, צפוי לדון בהחלטות של משרד הפנים בעניינים של הגירה, בנושאים שאינם מוסדרים בחקיקה אלא בנהלים פנימיים של משרד הפנים. אנחנו יוצרים פה מערכת שהיא באמת ייצור כלאיים בלתי אפשרי. אומרים נציגי משרד המשפטים, ובצדק, שבתי דין להגירה קיימים גם בבריטניה. ההבדל הוא עצום. בבריטניה יש מערכת שלמה של דינים שנוגעים להגירה. לבתי הדין המנהליים יש סמכויות ערעור אחרות. השינויים הם מאוד גדולים. הם פועלים בתוך שדה משפטי שהוא מוסדר. פה השדה המשפטי לא מוסדר. יש לנו עולם שחלקו תורה בעל-פה, חלקו תורה בנהלים בכתב. תתכבד הממשלה, תביא לנו חוק הגירה מסודר למדינת ישראל כך שהכל יהיה ברור בחקיקה ראשית. הדבר הזה לא ראוי. אם הממשלה רוצה לפתור את העניין, שתביא לנו הצעת חוק כוללת עם דיני הגירה סובסטנטיביים, כשבמסגרת דיני ההגירה הסובסטנטיביים ייצרו לנו תשובה לשאלת הליכי הערעור. היום על הרבה מאוד החלטות של משרד הפנים מוגשות עתירות לבתי משפט לעניינים מנהליים, על פסקי דין כאלה של בתי משפט לעניינים מנהליים אפשר לערער בזכות לבית המשפט העליון. אתם פה בעצם סוגרים את האפיק הזה, אין עוד ערעור בזכות לבית המשפט העליון. התוצאה המעשית, אדוני היושב ראש, היא פגיעה מאוד קשה בזכויות אזרח. קל לנו מאוד לחשוב שזה לא נוגע לנו כי זה יעסוק בזרים…"
יוצא איפוא, ועיון בתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), התשע"ד-2014, מאשש זאת, כי בעצם הקמת בית הדין לעררים, מבקשת הרשות ליצור מצב בו היא מרוקנת מתוכן את הביקורת השיפוטית, כאשר בית הדין לעררים אף שומר לעצמו את הזכות להחליט בערר המונח לפניו רק בהסתמך על חומר הראיות וכתבי הטענות שהונחו בפניו, מבלי להיזקק כלל לקיום דיון בנוכחות הצדדים.
"פרק ז': בירור ערר בבית דין
17. הוגשו כתב ערר וכתב תשובה רשאי בית הדין –
(1) לדון ולהחליט על פי הטענות והראיות שהוגשו בכתב בלבד.."
במצב ששרר עד לתחילת פעילות בית הדין לעררים, על רבות מהחלטות משרד הפנים (או מחדלו מליתן החלטה במקרים אחרים) הוגשו עתירות לבתי המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן, על פסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מנהליים ניתן היה לערער בזכות לבית המשפט העליון.
עם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 22 לחוק הכניסה לישראל, נחסמה האפשרות לערער בזכות על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים לבית המשפט העליון. על פי המצב כיום, ניתן יהיה רק לערער על החלטות בית הדין לעררים לבתי המשפט לעניינים מנהליים (להבדיל מהמצב הקודם בו ניתן היה לעתור), ועל פסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מנהליים אי אפשר יהיה לערער, אלא יהיה צורך לבקש רשות לעשות זאת מאת בית המשפט העליון.
אם כן, בית המשפט לעניינים מנהליים הופך כעת, ברוב המקרים, לערכאת הביקורת השיפוטית האחרונה על החלטות משרד הפנים. תוצאה זו אינה פשוטה, וזאת משום שהלכות אשר נקבעו בפסיקת בתי המשפט לעניינים מינהלים לא גרמו לרשות ו/או למשרד הפנים לשנות את מדיניותו/ה ולהתאימה לפסיקה, וכך ממשיך הוא לנהוג בהתאם למדיניותו שנמצא לא אחת כי אינה תקינה. למעלה מכך, מצאנו אף התייחסות פרטנית ולפיה משרד הפנים טוען כי פסקי דין של בתי המשפט לעניינים מנהליים הם שגויים, ולכן אין הוא רואה עצמו מחויב לפסיקת בתי המשפט לעניינים מנהליים. (ר' עת"ם (י-ם) 379/04 מנסור נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין בירושלים (פסק דין מיום 3.6.2005, סעיף 17 לפסק הדין).
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
לצורך קבלת מידע נוסף וממוקד, הנכם מוזמנים לפנות למשרדנו בטל' 03-6091888 ו/או באמצעות כתובת המייל info@belaw.co.il.
וכמובן להשאיר פרטים בטופס צור קשר בלחיצה כאן
