פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה דן בעתירתם של התובעים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית לשם ביסוס טענתם כי הם הורים משותפים לקטינה. בקשתם של הצדדים נשלחה ב- 9/2/11 לקבלת תגובת הפרקליטות, תוך 45 ימים.

ביום 15/3/11 ביקשה הפרקליטות הארכת מועד בת 45 ימים נוספים למתן תגובתה, וביהמ"ש נעתר לבקשתה. משחלף המועד המוארך להגשת התגובה הגישה הפרקליטות שוב ביום 16/5/11 בקשת אורכה נוספת בת 45 ימים ואף בקשה זו נעתרה על ידי ביהמ"ש. ביום 20/7/11 הגישה הפרקליטות בקשת אורכה נוספת בת 45 ימים ואף לבקשה זו נעתר ביהמ"ש אולם צויין כי זו אורכה אחרונה להגשת התגובה מטעם המדינה ונקבע כי הפרקליטות תגיש תגובתה עד ליום 1/9/11. בתאריך 15/9/11 משלא התקבלה כל תגובה נקבע התיק לדיון ליום 10/10/11 וכן נקבע כי ב"כ היועהמ"ש יהיה פטור מהתייצבות במידה ויגיש את תגובתו עד ליום 2/10/11.

גם ביום 2/10/11 לא הגיעה תגובת הפרקליטות ואולם לדיון התייצבה המתמחה גב' קרן סובל שהביאה בעל פה, את תגובת המדינה לפיה ניתן להפנות את הצדדים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית, מהעדר כל חשש לפגיעה באילן היוחסין ו/או לפגיעה בכושרה של הקטינה להינשא בעתיד.

בהזדמנות זו הובהר ע"י ב"כ המדינה כי לביצוע בדיקת האבהות עשויה להיות השלכה על זכותה של אם הקטינה, התובעת 2, לקבלת מעמד בישראל, עובדה המסבירה אולי את ההשתהות הבלתי סבירה, הבלתי נסבלת והגובלת בבזיון ביהמ"ש, של משרד הפנים, במתן תגובתו, תוך הפרה חוזרת ונשנית של צווי ביהמ"ש.

בית המשפט קבע, כי התובעים מופנים בזאת לפיכך לבדיקת הורות בעניין הקטינה לאחת המעבדות דלהלן המספקות חוות דעת בשאלות אלה, לאור בדיקות מתאימות (סיווג רקמות וכיו"ב):
· המעבדה לסיווג רקמות, מרכז רפואי רבין, קמפוס בלינסון, פתח תקוה;
· המעבדה לסיווג רקמות, במרכז הרפואי רמב"ם -  חיפה;
· המעבדה לסיווג רקמות, בבית החולים הדסה עין כרם, ירושלים;
· המעבדה לסיווג רקמות, בבית חולים שיבא, תל – השומר.

נוכח הסכמת שני הצדדים לביצוע הבדיקה כאמצעי לקביעת ההורות נקבע כי תוצאות הבדיקה  שתקוים תהוונה ראיה מכרעת ובלעדית לעניין קביעת ההורות.
התנהלות המדינה בתיק זה גרמה לאיחור של חודשים רבים בהפניית הצדדים לביצוע הבדיקה כאשר הם הביעו את נכונותם לפניה לבדיקת רקמות כבר בכתב התביעה שהגישו בתחילת פברואר 2011.
כ' השופט כהן הדגיש, כי התנהלות השערורייתית של המדינה במתן תגובותיה לבקשות בתיקי אבהות אינה יכולה להימשך עוד.

נקבע, כי בקשות אורכה חוזרות ונשנות שאין להן כל הסבר הגיוני וכל פשר היו ללחם חוקה של הפרקליטות בתיקים בהם מעורב משרד הפנים כאשר ב"כ הפרקליטות מביעים בפני ביהמ"ש את חוסר האונים שלהם כתוצאה מכך שלא עולה בידם לקבל תגובות ענייניות של משרד הפנים.

במרבית התיקים מסתכמת ה"בדיקה" של משרד הפנים בסוגיית דתה או הסטטוס של האם, משום שכאשר מדובר באם שאינה יהודיה או אף באם יהודיה שהיתה פנויה בעת התעברותה (רווקה, גרושה או אלמנה) לא מתקיים חשש של ממזור הקטין ואין כל מניעה במשלוח הצדדים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית.
בדיקת מעמדה של האם במחשבי משרד הפנים אמורה ליטול דקות ספורות ודי בפקיד אחד שאינו בעל השכלה מיוחדת או הכשרה מיוחדת, כדי לבדוק מעמדן של עשרות נשים ביום עבודה אחד, ועוד יישאר לאותו פקיד זמן רב לעיסוקים נוספים.

למרות האמור לעיל, ולמרות פניות חוזרות ונשנות של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה, מתמיד משרד הפנים בעיכוב מתן תגובותיו, כאשר פעמים רבות מסתבר כי מדובר בתיקים בהם עשויה בדיקת הרקמות להשליך על עניין מעמדו של אדם בישראל, תוצאה שהינה כפי הנראה, לעיתים, לצנינים בעיני אי מי במשרד הפנים, שאם לא כן לא ניתן להבין כלל ועיקר את המחדלים החוזרים ונשנים במתן התגובות לבתי המשפט לענייני משפחה.
הגיעו דברים לידי כך כי בתי המשפט מפנים בלית ברירה את הצדדים לביצוע בדיקת רקמות אף בטרם וקיבלו את תגובת משרד הפנים תוך בדיקת עניין החשש לפגיעה באילן היוחסין של קטין בכוחות עצמם, באופן העלול לגרום חלילה פגיעה קשה במי מהקטינים שעניינם מצוי בפני ביהמ"ש.

כ' השופט כהן ציין, כי סבר שיש לנסות ולשים קץ להתנהלות זו של משרד הפנים ולו ע"י הבאתו של מנכ"ל משרד הפנים לדיון בפני ביהמ"ש, היה ולא הייתה מתייצבת היום נציגת פמת"א ומביאה בפני בעל פה את תגובתו המאוחרת של משרד הפנים, אשר טרם הועלתה אף על הכתב עד לרגע זה, ועל כל פנים לא הוגשה בכתב לביהמ"ש עד לרגע זה.

נוכח העיכובים החוזרים ונשנים שגרם משרד הפנים לתובעים, תוך ניצול העובדה שביהמ"ש אינו נוטה למתן פסקי דין בהעדר תגובה במקרים הנוגעים לאילן יוחסין של קטין, ונוכח הפגיעה הקשה הנגרמת לתובעים ולקטינה עקב העיכוב הבלתי נסבל בבירור עניינם, חויב משרד הפנים לשלם לתובעים הוצאות בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.